<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' אחרי</h1>
<h2>דף י:</h2>
והחולץ ליבמתו ובא עליה אחיו והוליד ממנה בן אותו ולד כשר הוא, שכך אמרו חכמים החולץ ליבמתו וחזר וקדשה הוא או אחד מן האחין. אמר רשב"ל הוא אינו חייב על החלוצה כרת (ולא על הצרה כרת) והאחין חייבין על החלוצה ובין הוא ובין האחין חייבין על הצרה כרת. ור"י אמר בין הוא ובין האחין אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת והלכה כר' יוחנן. ואמרו חכמים [י"א ע"א] הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה חלקי בדבר זה ר' אחא ורבינא. אחד אמר בעשה ואחד אמר בכרת. מי שאמר בעשה כר' יוחנן ומי שאמר בכרת כרשב"ל. והלכה מוחזקת בידינו שכ"מ שחלקו בו ר"א ורבינא בכל התורה כולה הלכה כדברי המקיל. לפיכך הולד כשר כר"י.
<h2>דף יא:</h2>
ואשה שגרשה בעלה ונשאת לאחר ומת או גרשה והחזירה הבעל הראשון והוליד ממנה בת אותה הבת כשרה לכהונה שנאמר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגו' כי תועבה היא (דברים כ"ד) (מאי) היא תועבה ואין בניה תועבין.
<h2>דף כא.</h2>
שניות של אלו העריות כגון אם אמו ואם אביו אע"פ שאסורות אבל תופסין בהן קדושין וצריכה גט. ואם עבר אחד מישראל ונשא שנייה והוליד ממנה הולד כשר. שאין ממזר אלא מערוה.
<h2>דף לו.</h2>
והחולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין. שכך שנינו החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אין צריכה חליצה מן האחין ורשב"ל אמר צריכה חליצה מן האחין. והלכה כרשב"ל לפי שהלכה מוחזקת בידינו בכ"מ שחלקו ר"י ורשב"ל הלכה כר"י חוץ משלשה הלכות שהלכה כרשב"ל. אחת זו שאמרנו למעלה. ואחרת שמחלק נכסיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין. ואם בלשון ירושה לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף לשום מתנה דבריו קיימין. אמר רשב"ל לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלונית שנתתים להם וירשום. ואחרת שנינו הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן. והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב. מכר האב מכורין עד שימות. מכר הבן אין ללוקח (אלא) [כלום] עד שימות האב. מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רי"א לא קנה לוקח ורשב"ל אמר קנה לוקח. ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דאמו. ורשב"ל אמר קנה לוקח מפני שקנין פירות לא כקנין הגוף דאמי. והלכה כרשב"ל באילו שלשה. אבל בכל התורה כולה הלכה כר"י.
<h2>דף לח.</h2>
שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת [ו]קיים ונשאלה שאלה זו בפני חכמים שומרת יבם שמתה מי קוברה יורשי הבעל קוברין אותה שהן יורשין את הכתובה או יורשי האב קוברין לה שהן יורשין נכסים הנכנסים והיוצאין עמה. א"ר עמרם ש"י שמתה יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה. אמר אביי שנינו עוד במשנה אלמנה ניזנת מנכסי יתומים ומעשי ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה. ואיזה היא אלמנה שיש לה שני יורשין הוי אומר זו שומרת יבם. נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב. כתובתה בחזקת יורשי הבעל ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה.
<h2>דף מ.</h2>
הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו. ר' יהודה אומר בין ייבם ובין חלץ אם יש שם אב נכסים של אב. ואין הלכה כר"י אלא אע"פ שיש שם אב נכסים של יבם והוא שיבם. אבל חלץ נכסים של אב.
<h2>דף מא.</h2>
ומן אחות חלוצה אין הולד ממזר. שכך שנינו החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת. אבל המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה. ואר"ש בן לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה אסורה מדברי תורה. אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים.
אלו השאלות התלויות. שנפלה לו יבמה ועמד וקידש את אחותה. ונעשו בידו שתי אחיות אחת בזיקא ואחת בקדושין כיצד הוא עושה מוציא את שתיהן או כונס אחת ומוציא אחת. ולענין השאלות תא שמע שכך שנינו שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר"י בן בתירה אמרו אומרים לו המת[ן] עד שיעשה [אחיך] מעשה כגון שהיו שלשה אחין ראובן ושמעון ולוי. ראובן נשא את לאה ושמעון קידש את רחל אחותה ומת ראובן אומרים לו המתן לא תכניס את רחל עד שייבם לוי את לאה. ואמר שמואל הלכה כר"י ב"ב. מלמד שיש זיקה וכיון שיש זיקה אסורות שתיהן המקודשת יוצאה בגט ואשת אחיו בחליצה. ואם מת היבם שהוא (שמעון) [לוי] מוציא (לוי) [שמעון] את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. ואם מתה היבמה קודם שיתן גט וקודם שיחלוץ מותר להכניס המקודשת. שכך שנינו מתה יבמתו יכניס את אשתו. ואם מתה המקודשת מותר ביבמתו. שכך אמרו חכמים מתה אשתו מהו ביבמתו רב ור' חנינא אמרו מתה אשתו מותר ביבמתו. שמואל ור' אסי אמרו מתה אשתו אסור ביבמתו. והלכה כרב שבכל מקום שחלקו רב ושמואל הלכה כרב באיסורי. ואמר רבא מאי טעמא דרב שהתיר לפי שנעשת יבמה שהותרה לכתחחלה כשנפלה לו. וכשקדש את אחותה נאסרה וכשמתה אחותה הותרה תחזור להיתרה הראשון וכן הלכתא. ועוד ר' יוחנן עומד עם רב בשיטתו. שכן אמרו חכמים [לעיל כ"ז ע"ב] אמר ר' הונא א"ר שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד כגון ראובן ושמעון ולוי. ראובן ושמעון נשואין שתי אחיות מת ראובן ונפלה לפני לוי. שוב מת שמעון ונפלה אשתו לפני לוי נעשו שתי האחיות יבמות ללוי חלץ לראשונה אשת ראובן הותרה לכל ישראל חלץ לשניה הותרה לכל ישראל. ואם מתה הראשונה קודם חליצתה מותר בשנייה ואצ"ל שאם מתה השנייה קודם חליצתה שמותר בראשונה. לפי שנעשת יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון וכן א"ר יוחנן מתה שניה מותר בראשונה לפיכך הלכה כרב.
<h2>דף מא:</h2>
אחרת יבמה יש לה מזונות או אין לה מזונות. בשלשה חדשים הראשונים אין אנו שואלים שודאי יש לה מזונות מנכסי הבעל. כשאנו שואלים לאחר ג' חדשים יש לה מזונות או אין לה מזונות. בג"ח הראשונים אם יש לה מנכסי הבעל יש לה. או משל יבם כשעמד בדין וברח אין אנו שואלים שודאי קונסין את היבם ונותנין לה מזונות משלו. שהרי הוא מעכב בבריחתו. אלא כשאנו שואלים בשנפלה לפני יבם קטן וממתינה לו עד שיגדל מאכילין אותה משל יבם קטן אי לא. אחרת ת"ש יבמה ג' חדשים נזנת משל בעל מיכן ואילך אינה נזנת לא משל בעל ולא משל יבם. עמד בדין וברח נזנת משל יבם. נפלה לפני יבם קטן מאי, מיבם אינה אוכלת. מבעל מאי. נחלקו חכמים בדבר זה ר' אחא ורבינא חד אמר אינה אוכלת וח"א אוכלת והלכה אינה אוכלת שקנס זה מן השמים היא.
<h2>דף מד.</h2>
וצרת חלוצה מותרת לכהן. שכך שנינו ארבעה אחין נשואין נשים ומתו אם רצה הגדול שבאחין ליבם את כולם הרשות בידו. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה. ואם היה מיבם מיבם לכשרה. א"ר יוסף כאן שנה רבי לא ישפך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. נלמד ממנה שאע"פ שהחלוצה פסולה לכהן צרתה מותרת.
<h2>דף מה.</h2>
ואם עמד אחד וקדש אחת מכל העריות אין תופסין בה קדושין ואינה צריכה הימנו גט. ואם בא על אחת מהן והוליד הולד ממזר ועשאה זונה ופסלה מן הכהונה ומן התרומה.
<h2>דף מה:</h2>
ומנין שמן העריות הוה ממזר שנאמר לא יקח איש את אשת אביו (דברים כ"ב) וסמכו הכתוב בלא יבא ממזר לומר מן אשת האב שהיא ערוה הוה ממזר. הרי למדנו לאשת האב שממנה הוה ממזר. שאר עריות מנין כר' יונה דאמר הוקשו כל העריות לאשת האב מה אשת אב הוה ממזר אף שאר עריות הוה ממזר.
ואשת איש שנבעלה אם אשת ישראל היא ולרצונה נבעלה וילדה לענין ממזרות בין באונס נבעלה ובין ברצון בין לכהן בין לישראל בין ללוי בין לממזר נבעלה הולד ממזר. ואם לגוי נבעלה או לעבד הולד כשר שהלכה רווחת היא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש. ולענין בעלה אם לרצונה נבעלה בין באשת ישראל ובין אשת כהן אסורה על בעלה. ואם באונס נבעלה אשת כהן אסורה לבעלה. שהבעילה בין לאונס בין לרצון אסורה לכהן. ואם אשת ישראל היא ובאונס נבעלה מותרת לבעלה שהלכה רווחת היא אונס בישראל מותרת. ומניין שכך הוא שנאמר והיא לא נתפשה (במדבר ה') [אסורה] ומאי נתפשה נאנסה (אסורה) הא נתפשה מותרת. ובמה ד"א באשת ישראל שכשנאנסה אשת ישראל מותרת לבעלה אבל באשת כהן אפילו נאנסה אסורה. מ"ט לפי שעשאה זונה וזונה אסורה לכהן שנאמר אשה זונה וחללה לא יקחו (ויקרא כ"א).
וכל ולד שיולד לבת ישראל מן פסול הולד הולך אחר הפסולים חוץ ממה שיולד מן גוי ומן עבד. שהלכה רווחת היא גוי או עבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואלו הפסולים כמו ששנינו [יבמות ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית (פסולה) [פסלוה] מן הכהונה. ואע"פ שנתגיירו נפסלו הנשים מן הכהונה. והולדות נפסלו מן קהל ישראל עד עולם. שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וגו' (דברים כ"ג) ואע"פ שנתגיירו. מ"ט לפי שכתוב בהן עד עולם. בנותיהן כשנתגיירו מותרות להנשא לישראל לאלתר ובאין בקהל ה'. כיון שנשאו לישראל והוין להן בנים ובנות הבנות מותרות לכהנים והבנים מותרים להינשא לבנות כהנים. מ"ט שכך כתיב לא יבא עמוני ומואבי (שם) עמוני ולא עמונית אמר הכתוב מואבי ולא מואבית. אבל מצרי ואדומי שנתגיירו עד שני דורות אסורין לבא בקהל ה' בין זכרים ובין נקבות מכאן ואילך מותרין שכך כתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (שם). ולענין להנשאות לכהונה עד ארבעה דורות.
<h2>דף מט.</h2>
שניות של אלו העריות כגון אם אמו ואם אביו אע"פ שאסורות אבל תופסין בהן קדושין וצריכה גט. ואם עבר אחד מישראל ונשא שנייה והוליד ממנה הולד כשר. שאין ממזר אלא מערוה.
ואשת איש שנבעלה אם אשת ישראל היא ולרצונה נבעלה וילדה לענין ממזרות בין באונס נבעלה ובין ברצון בין לכהן בין לישראל בין ללוי בין לממזר נבעלה הולד ממזר. ואם לגוי נבעלה או לעבד הולד כשר שהלכה רווחת היא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש. ולענין בעלה אם לרצונה נבעלה בין באשת ישראל ובין אשת כהן אסורה על בעלה. ואם באונס נבעלה אשת כהן אסורה לבעלה. שהבעילה בין לאונס בין לרצון אסורה לכהן. ואם אשת ישראל היא ובאונס נבעלה מותרת לבעלה שהלכה רווחת היא אונס בישראל מותרת. ומניין שכך הוא שנאמר והיא לא נתפשה (במדבר ה') [אסורה] ומאי נתפשה נאנסה (אסורה) הא נתפשה מותרת. ובמה ד"א באשת ישראל שכשנאנסה אשת ישראל מותרת לבעלה אבל באשת כהן אפילו נאנסה אסורה. מ"ט לפי שעשאה זונה וזונה אסורה לכהן שנאמר אשה זונה וחללה לא יקחו (ויקרא כ"א).
ומחייבי כריתות הוה ממזר שכך שנינו [קידושין ס"ו ע"ב] כל מקום שיש קדושין ואין עברה הולד הולך אחר הזכר. ואיזו [זו] כהנת ולויה וישראלית שנשאת לכהן או ללוי או לישראל. וכ"מ שיש קדושין ויש עברה הולד הולך אחר הפגום. ואיזו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכ"ה. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. כל מי שאין לו עליה קדושין ויש לאחרים עליה קדושין הולד ממזר. ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה. וכל מי שאין לו עליה קדושין ולא לאחרים עליה קדושין הולד (כמוהו) [כמותה]. ואיזה הוא ולד שפחה ונכרית. ומנין אנו למדין שחייבי כריתות אין תופסין בהן קדושין. א"ר יונה שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה (שם י"ח) הוקשו כל העריות לאחות אשה מה אחות אשה אין תופסין בה קדושין שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח (שם) אין לך בה לקוחין אף כל העריות אין תופסין קדושין.
לא יגלה כנף אביו (שם) למה הוצרך לכתוב הרי אמר הכתוב לא יקח איש את אשת אביו. לא יגלה כנף אביו למה. כדרב ענן א"ש בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ולעבור עליו בלאו יתרה משום אשת אביו ומשום שומרת יבם של אביו ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו לא יגלה.
ומנין שמן העריות הוה ממזר שנאמר לא יקח איש את אשת אביו (דברים כ"ב) וסמכו הכתוב בלא יבא ממזר לומר מן אשת האב שהיא ערוה הוה ממזר. הרי למדנו לאשת האב שממנה הוה ממזר. שאר עריות מנין כר' יונה דאמר הוקשו כל העריות לאשת האב מה אשת אב הוה ממזר אף שאר עריות הוה ממזר.
ונדה אע"פ שכתובה בין עריות ויש לומר נלמדה מן עריות ויהיה הולד ממנה ממזר. [מ"מ אינו ממזר] מ"ט לפי שכתוב לא יקח [איש] את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר למדתנו התורה שכל מי שיש בה לקוחין שנאמר ותהי נדתה עליו (ויקרא ט"ו) שאפילו בעת נדתה הויה בה הויה שהוא קדושין אין הולד ממזר.
<h2>דף נד:</h2>
ואשת אחי האב מן האם ולא מן האב לאו ערוה היא אלא שנייה היא. מ"ט שכך כתיב ערות דודו גלה (ויקרא שם). נאמר כאן דודו ונאמר להלן או דודו או בן דודו (שם כ"ה) מה להלן מן האב אף כאן מן האב. ולהלן מנין דכתיב ממשפחתו וירש אותה (במדבר כ"ז) משפחת אב קרויה משפחה. משפחת אם אינה קרויה משפחה. ותירצו חכמים אחות אביו ואחות אמו אין אני קורא בהן משפחת אב קרויה משפחה ומשפחת אם אינה קרויה משפחה. לפי ששנה בהם הכתוב בתורה, כתיב ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך [היא] ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך היא וחזר ושנה הכתוב בהן וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו (ויקרא כ') וכיון שחזר הכתוב ושנה בהם מלמד שבין מן האב ומן האם ובין מן האב ולא מן האם ובין מן האם ולא מן האב ערוה היא. ואשת אחיו חזר ושנה בה הכתוב מלמד שבין מן האב ומן האם. ואחות אשתו בין מן האב ובין מן האם שלא שנה בה הכתוב מאין נלמד אותה מאשת אח. מה אשת אח לא נאסרה עליו אלא ע"י קדושין שקדשה אחיו והוא קרוב אליה. כך אחות אשתו נאסרה עליו בקדושין שקדש את אחותה והיא קרובה לו.
<h2>דף נו:</h2>
ואשת איש שנבעלה אם אשת ישראל היא ולרצונה נבעלה וילדה לענין ממזרות בין באונס נבעלה ובין ברצון בין לכהן בין לישראל בין ללוי בין לממזר נבעלה הולד ממזר. ואם לגוי נבעלה או לעבד הולד כשר שהלכה רווחת היא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש. ולענין בעלה אם לרצונה נבעלה בין באשת ישראל ובין אשת כהן אסורה על בעלה. ואם באונס נבעלה אשת כהן אסורה לבעלה. שהבעילה בין לאונס בין לרצון אסורה לכהן. ואם אשת ישראל היא ובאונס נבעלה מותרת לבעלה שהלכה רווחת היא אונס בישראל מותרת. ומניין שכך הוא שנאמר והיא לא נתפשה (במדבר ה') [אסורה] ומאי נתפשה נאנסה (אסורה) הא נתפשה מותרת. ובמה ד"א באשת ישראל שכשנאנסה אשת ישראל מותרת לבעלה אבל באשת כהן אפילו נאנסה אסורה. מ"ט לפי שעשאה זונה וזונה אסורה לכהן שנאמר אשה זונה וחללה לא יקחו (ויקרא כ"א).
<h2>דף נט:</h2>
בריך. כך שנו חכמים במשנה. כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהן פסולות מן הכהונה. נדה אע"פ שהוא חייב על ביאתה כרת הולד כשר להיות עומד ומקריב ע"ג המזבח. הנבעלת ממי שאינו איש אע"פ שהיא בסקילה כשרה לכהונה. מעשה בריבה אחת בתולה שהיתה מכבדת את הבית ורבעה (הקוץ) [הקוף] מאחריה וי"א כלב כופרי ובא מעשה לפני רבי והכשירה לכהונה.
<h2>דף סא.</h2>
בריך. כך שנו חכמים במשנה. כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהן פסולות מן הכהונה. נדה אע"פ שהוא חייב על ביאתה כרת הולד כשר להיות עומד ומקריב ע"ג המזבח. הנבעלת ממי שאינו איש אע"פ שהיא בסקילה כשרה לכהונה. מעשה בריבה אחת בתולה שהיתה מכבדת את הבית ורבעה (הקוץ) [הקוף] מאחריה וי"א כלב כופרי ובא מעשה לפני רבי והכשירה לכהונה.
<h2>דף סא:</h2>
וישראל שזנה עם פנויה כהנת או לויה או בת ישראל מותרת לכהונה ולתרומה שכך שנו חכמים בבריתא. רא"א פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה ופסלה מן הכהונה ומן התרומה. ואמר ר' עמרם אין הלכה כר"א שאין זונה לפסלה מן הכהונה ומן התרומה בפנויה אלא באשת איש. וכן הלכה.
<h2>דף סח.</h2>
וכל ולד שיולד לבת ישראל מן פסול הולד הולך אחר הפסולים חוץ ממה שיולד מן גוי ומן עבד. שהלכה רווחת היא גוי או עבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואלו הפסולים כמו ששנינו [יבמות ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית (פסולה) [פסלוה] מן הכהונה. ואע"פ שנתגיירו נפסלו הנשים מן הכהונה. והולדות נפסלו מן קהל ישראל עד עולם. שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וגו' (דברים כ"ג) ואע"פ שנתגיירו. מ"ט לפי שכתוב בהן עד עולם. בנותיהן כשנתגיירו מותרות להנשא לישראל לאלתר ובאין בקהל ה'. כיון שנשאו לישראל והוין להן בנים ובנות הבנות מותרות לכהנים והבנים מותרים להינשא לבנות כהנים. מ"ט שכך כתיב לא יבא עמוני ומואבי (שם) עמוני ולא עמונית אמר הכתוב מואבי ולא מואבית. אבל מצרי ואדומי שנתגיירו עד שני דורות אסורין לבא בקהל ה' בין זכרים ובין נקבות מכאן ואילך מותרין שכך כתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (שם). ולענין להנשאות לכהונה עד ארבעה דורות.
וגוי או עבד שבא על כהנת או על לויה או על בת ישראל ואע"פ שהולד כשר הוא. אבל הן גופן פסולות לכהונה ולתרומה ואע"פ שפנויות היו. אותה ביאה האסורה פסלתן מן הכהונה ומן התרומה.
<h2>דף עב.</h2>
אחרת טומטום שקידש או שנתקדש קדושיו קדושין או לא. טומטום זה אטום ומטומטום הוא אין לו זכרות ולא נקבות ואין ידוע אם זכר הוא אם נקבה הוא עמד וקידש בת ישראל תופסין בה קדושין אי לא. וכן אם עמד בר ישראל ונתן לאותו טומטום קדושין תופסין בו קדושין או לא. וכי מאחר שאטם הוא אין לו זכרות ולא נקבות למה הוצרכו לשאול שאלה זו. לאחיו ולאביו. ואם אינן קדושין (מותרות) [מותרת] וכן כשנתקדש אם קרושיו קדושין המקדש אסור בקרובות טומטום באמו ובאחותו ואם אינן קדושין מותר בקרובותיו מאי. אחרת טומטום שקידש קדושיו קידושין וכיון שקדושיו קדושין (זה שקדשה אסור בקרובותיה) [זו שקידשה אסורה בקרוביו באחיו ובאביו וכן כשנתקדש קדושיו קדושין זה שקדשו אסור בקרובותיו] באחותו ובאמו, וכן הלכה נוהגת בישראל.
<h2>דף עו:</h2>
וכל ולד שיולד לבת ישראל מן פסול הולד הולך אחר הפסולים חוץ ממה שיולד מן גוי ומן עבד. שהלכה רווחת היא גוי או עבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואלו הפסולים כמו ששנינו [יבמות ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית (פסולה) [פסלוה] מן הכהונה. ואע"פ שנתגיירו נפסלו הנשים מן הכהונה. והולדות נפסלו מן קהל ישראל עד עולם. שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וגו' (דברים כ"ג) ואע"פ שנתגיירו. מ"ט לפי שכתוב בהן עד עולם. בנותיהן כשנתגיירו מותרות להנשא לישראל לאלתר ובאין בקהל ה'. כיון שנשאו לישראל והוין להן בנים ובנות הבנות מותרות לכהנים והבנים מותרים להינשא לבנות כהנים. מ"ט שכך כתיב לא יבא עמוני ומואבי (שם) עמוני ולא עמונית אמר הכתוב מואבי ולא מואבית. אבל מצרי ואדומי שנתגיירו עד שני דורות אסורין לבא בקהל ה' בין זכרים ובין נקבות מכאן ואילך מותרין שכך כתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (שם). ולענין להנשאות לכהונה עד ארבעה דורות.
<h2>דף עח:</h2>
כותי ונתין כשמתגיירין אין עושין יין נסך ברשות ישראל. אבל עושין יין נסך ברשות עצמן ואעפ"כ אסורין בקהל ה' עד עולם.
ומנין שהממזרים אינן באין בקהל ה' (האם) [האב] והבן ובן הבן ובן בן הבן עד עולם בין זכרים ובין נקבות. שכך שנינו ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות. ומן התורה מנין מאחר שממזר דור עשירי (בו) כתיב בו. נאמר עד עשרה דורות אסור מיכן ולהלן מותר. אי אפשר לומר כן שאנו למידים דור עשירי מעמון ומואב מה עמון ומואב אסורין איסור עולם שהרי כתיב בהן עד עולם אף ממזרים איסורן איסור עולם. ואילו נכתב ממזר ביו"ד היינו אומרים ממזר זכר אסור אבל ממזרת נקבה לא. אבל עכשיו שכתב ממזר משמע כל שהוא ממזר בין זכר בין נקבה איסורן אסור עולם.
<h2>דף פא.</h2>
ושומרת יבם שזינתה אע"פ שיבם שלה כהן היא מותרת לו. אין אנו אומרים עליה שהיא כאשת איש ואסורה שכשם שאשת כהן שזינתה נאסרה עליו אף יבמה זאת שהיא שומרת יבם לכהן וזינתה תהא אסורה לו אלא פנויה היא ומותרת לו. עליו נאמר ואמרה האשה אמן אמן (במדבר ה') שנינו [סוטה י"ח ע"א] על מה אומרת אמן אמן [אמן] על האלה אמן על השבועה. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה. שומרת יבם וכנוסה. ואמר ר' המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה. ואמרי במערבא אין הלכה כר' המנונא אלא מותרת ליבמה. ושנינו [יבמות ע"ט ע"ב] הסריס שחולץ ליבמתו לא פסלה בא עליה פסלה. והקשו חכמים בדבר זה משום שבא עליה הוא פסלה. הא (בעליה) [באו עליה] אחרים לא פסלוה. א"כ משנה זו אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה שוברת על זו. ותירצו חכמים משנה זו שומרת יבם וכנוסה ר' עקיבא שאמר [שם נ"ב ע"ב] אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואין הלכה כמותו אלא שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה לפי שפנויה היא ואין הלכה כר"א שאמר [שם ס"א ע"ב] פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. ופסלה מן הכהונה אלא כשרה לכהונה.
<h2>דף צב:</h2>
שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה מבעל בגט. ומיבם בחליצה ואסורה להן עולמית. נתקדשה ולא נשאת אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט ומותרת ליבם ולמי שקדשה אסורה (לפי) כדי שלא יהא חוטא נשכר. נשאת והיו לה בנים משני אם היה בעלה ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ובגט לא תצא. שכיון שאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה. אם אתה אומר בזו תצא נמצאת אתה מוציא לעז על בניה ממזרים. ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים אפילו חליצה אינה צריכה. שכשחולץ לה יבם אסורה לו. ואסור לו לבא עליה כל זמן שהיבם בחיים וכל ביאה וביאה שבא עליה בחיי יבם כבר עבר עליה בעשה וחייב לפרוש ממנה כל זמן שהיבם בחיים. ואם מת יבם מותר. ואם מתו בניה בלא זרע בחיי יבם תצא מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להן עולמית.
<h2>דף צו.</h2>
ושומרת יבם שזינתה אע"פ שיבם שלה כהן היא מותרת לו. אין אנו אומרים עליה שהיא כאשת איש ואסורה שכשם שאשת כהן שזינתה נאסרה עליו אף יבמה זאת שהיא שומרת יבם לכהן וזינתה תהא אסורה לו אלא פנויה היא ומותרת לו. עליו נאמר ואמרה האשה אמן אמן (במדבר ה') שנינו [סוטה י"ח ע"א] על מה אומרת אמן אמן [אמן] על האלה אמן על השבועה. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה. שומרת יבם וכנוסה. ואמר ר' המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה. ואמרי במערבא אין הלכה כר' המנונא אלא מותרת ליבמה. ושנינו [יבמות ע"ט ע"ב] הסריס שחולץ ליבמתו לא פסלה בא עליה פסלה. והקשו חכמים בדבר זה משום שבא עליה הוא פסלה. הא (בעליה) [באו עליה] אחרים לא פסלוה. א"כ משנה זו אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה שוברת על זו. ותירצו חכמים משנה זו שומרת יבם וכנוסה ר' עקיבא שאמר [שם נ"ב ע"ב] אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואין הלכה כמותו אלא שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה לפי שפנויה היא ואין הלכה כר"א שאמר [שם ס"א ע"ב] פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. ופסלה מן הכהונה אלא כשרה לכהונה.
<h2>דף צז.</h2>
ומאחר שכתובה בת אשתו בת בתה ובת בנה (בתו) ובת בתו ובת בנו למה הוצרכו להכתב. היא היא בת אשתו הוצרך הכתוב ללמדנו באונסין. שכיון שהוא אונס אשה מותר לישא בתה. ושנינו [יבמות צ"ז ע"א] נושאין על האנוסה ועל המפותה וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא (ויקרא כ') דרך ליקוחין אסרה תורה אבל דרך אונסין לא אסרה תורה. ובת אנוסתו שאינה אסורה בתה מאחר. הנה נאמר כן ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה. ונאמר להלן ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא. מה להלן בבת אף כאן בבת. וכתיב ערות אשה ובתה וגו' לא תקח דרך לקוחין אסרה תורה אשה ובתה הא דרך אונסין מותר.
לא יגלה כנף אביו (דברים כ"ג) למה הוצרך לכתוב הרי אמר הכתוב לא יקח איש את אשת אביו. לא יגלה כנף אביו למה. כדרב ענן א"ש בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ולעבור עליו בלאו יתרה משום אשת אביו ומשום שומרת יבם של אביו ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו לא יגלה.
